ימים כמו היום שאני מבלה את כל היום שלי רק עם חולצה ותחתונים בבית שלי ורואה סרטי קומדיה רומנטית זה בהחלט היום שהרחמים העצמיים שלי בתור רווקה עם כל כך הרבה גברים מטומטמים בחיים שלה מזנקים לשמיים.
לא אני ברצינות שואלת כאן? לאן כל זה נעלם? איפה הרומנטיקה האבירות! למה גברים לא פותחים לנשים דלתות יותר? מה רע בלתת פרח פה ושם רק כדי להעלות לה חיוך
איך קרה המצב שבמקום גבר כזה אני מתעסקת עם גברים שמרגישים בנוח להגיד לי שאני חולת מין וליצור איתי קשר אחרי 3 שבועות של ניתוק קשר ולהגיד לי שהבית שלהם ריק
אני חייבת לציין שצחקתי לבן אדם הזה בפרצוף אבל הוא פתח לי את העיניים
הראה לי לאן הבאתי את עצמי.
ברחתי שוב, ברחתי כי נמאס לי מימים כאלה.
זה מצחיק לחשוב שאני מרגישה שרמוטה בגלל ששכבתי עם גבר אחרי כמעט שנה ואפילו לא ציפיתי ממנו למחוייבות כלשהי.
פעם אחת, זה כל מה שהוא קיבל, ובכל זאת אני החולת מין, אני כנראה צריכה לחפש איזה מילון או משהו כי אני באמת כבר לא מבינה חצי ממה שגברים אומרים לי
אני חייבת לדעת, אני היחידה בעולם הזה שמרגישה שהיא צריכה להסתובב עם גלאי אמת או שקר כל פעם שהיא פוגשת בחור חמוד
נשבעת שהחיים שלי יהיו קלים יותר
טוב מסקנה להיום: זאת את וזה הם
מטרות לעתיד: שלטי על עצמך יחתיכת סתומה
יש איפשהו מקום שאני לא יתוייג בו כהשרמוטה? כי אם יש אני ממש אשמח למצוא את המקום הזה ולהתחיל חיים חדשים כי אלה כבר באמת נמאסו עליי
;){kind=link}